הומוויז משכנתאות בע"מ נ' חכים ואח'

פסק – דין

פתח דבר וטענת הצדדים

התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בסך 36,000 ₪. לשיטתה, ביום 28.12.11 התקשרו הצדדים בהסכם לקבלת ייעוץ וליווי לקבלת אשראי, לצורך נטילת הלוואת משכנתא כנגד שעבוד דירתם, תמורת תשלום בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בשל העובדה שההליך נדון בסדר דין מהיר, פסק הדין יינתן בצורה תמציתית ככל האפשר, כמיצוות המחוקק.

לטענת התובעת, היא ביצעה אל כל חיוביה, התקבל "אישור עקרוני" (כך בסעיף 5 לתביעה) מהבנק להלוואה אך הנתבעים לא שילמו לתובעת את המגיע לה.

בפי הנתבעים, בני זוג, מספר טענות. ביחס לנתבעת 2, נטען כי היא איננה חתומה על ההסכם, הקרוי "הזמנת עבודה" וצורף כנספח ד' לתצהיר מר דוד אסיף, מנכ"ל התובעת (להלן – ההסכם), עובדה שאינה שנויה במחלוקת. נוכח האמור להלן, אין צורך להכריע בשאלה האם התקשרה (להבדיל מחתימה) הנתבעת 2 עם התובעת בהסכם.

בנוסף, נטען כי החתמת הנתבע 1 היתה חלק מתרמית שבוצעה כלפיהם. לשיטת הנתבעים, באותה עת היו להם שתי הלוואות משכנתא, אחת ע"ס 21,499 ₪ שסיומה בעוד 18 חודשים (באותה עת), עם החזר חודשי של 1,250 ש"ח, ושניה ע"ס 382,051 ש"ח שסיומה עוד 13 שנים, בהחזר חודשי של 3,675 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבעים נקלעו למצוקה כלכלית, והיתה להם יתרת חובה בבנק של 40,000 ₪, אותה ביקשו לסגור באמצעות הלוואה חדשה וכן לשפר את תנאי ההלוואות הקיימות, ולכן פנו לתובעת, לאחר פרסום ברדיו ששמעו ואשר הבטיח רבות.

לשיטת הנתבעים, נציג התובעת מר דוד אזולאי הבטיח בפגישה חסכון של 180,000 ₪ וביקש מסמכים שונים, לרבות דפי חשבון בנק, אישורי אבטלה ועוד.

הנתבעים מציינים, כי מר אזולאי הבטיח, כי לא ישלמו שכ"ט אם לא תושג הלוואה בתאים טובים יותר או אם לא תשודרג ההלוואה בפועל או לא תאושר. הנתבעים מציינים כי הוגש להם טופס לחתימה ללא הסבר ונאמר להם כי מדובר ביפוי כח. הנתבעת 2 סירבה לחתום עליו אך הנתבע 1 חתם.

הנתבעים המציאו לתובעת את המסמכים הדרושים ובתחילת חודש מאי 2012 הומצא להם מסמך שכותרתו "אישור עקרוני" להלוואה, מבנק טפחות (נספח ד' לתצהיר מר אסיף להלן – אישור הבנק).

הנתבעים גורסים כי תנאי הלוואה זו הרעו את תנאיהם (בשים לב לעובדה שעליהם לשלם עמלת פרעון מוקדם בסך 70,000 ₪ וכן את שכה"ט לתובעת), ולכן הודיעו שהם נסוגים מהענין. הנתבעים זומנו לפגישה נוספת, הפעם עם מנכ"ל התובעת מר דוד אסיף, שהציע הצעה נוספת, שגם אותה דחו (נספח ב' לתצהיר הנתבעת 2).

הנתבעים טוענים עוד, כי האישור שהתקבל מהבנק אינו אישור סופי אלא אישור עקרוני בלבד.

דיון והכרעה

העידו בפני מטעם התובעת מר אזולאי, שנפגש עם הנתבעים בראשונה, מנכ"ל התובעת מר דוד אסיף וכן הנתבעת 2. הוסכם כי הנתבע 1 לא יעיד (תצהירו זהה לתצהיר אשתו), מבלי שייטען ע"י מי מהצדדים דבר בענין אי העדתו.

לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במסמכים שהוגשו לתיק ושמעתי את סיכומי הצדדים, סבורני כי דין התביעה להידחות.

במהלך החקירות הנגדיות והסיכומים, הרחיבו הצדדים רבות לענין השאלה האם ההלוואה שהוצעה מבנק טפחות משפרת את תנאי ההלוואות הקיימות, גם בהינתן עמלת הפרעון המוקדם שצויינה כאמור ושכה"ט, שסכומם עולה על 100,000 ₪, וכן בשאלה מה גרם לנתבעים לסגת ולא ליטול אותה. איני סבור כי יש לסוגיות אלה רלבנטיות להכרעה בתביעה זו, ואסביר.

ההסכם עליו חתם הנתבע 1 נוסח, אין חולק, ע"י התובעת, והוא אף נשוא את פרטיה וסימנה המסחרי. בהסכם נקבע בין היתר כך:

"החברה תהיה זכאית לשכר טרחה על בסיס הצלחה בלבד, דהיינו אישור סופי של הבנק/ים למתן הלוואה לאחר בחינת חתם ולאחר אישור המחלקה המשפטית בבנק. במידה ולא יתקבל אישור תוחזר ללקוח עמלת פתיחת התיק בסך 1,000 ₪ (שתי ההדגשות במקור – י.ש.).

ובהמשך –

"במידה ויבחר הלקוח להפסיק את השרות לאחר אישור ההלוואה יחוייב במלוא שכה"ט".